יום ש', יב’ בסיון תשע”ח
דף הבית גיל הרך
מומחי תחום טפסים יצירת קשר .
במקום זה תמצאו ברכות והגיגים משולחנה של מנהלת מתי"א אית"ן-שרון תלמי

פתיחת שנה תשע"ויום מתי"א הינו יום למידה והתכנסות חגיגית לכל העובדים במטרה ללמוד ולהוקיר עבודת כל המשתייכים למשפחה הגדולה הנקראת "מתי"א אית"ן".השנה התקיים יום העיון בקיבוץ "צרעה" ונפתח בשני שירים ששרו מקהלת ביה"ס "עוזיאל" בניצוחה של חגית בנדר.מקהלת ביה"ס חובקת בתוכה גם תלמידים אהובים מכתות החינוך המיוחד.דברים שנשאה מנהלת המתי"א ביום זה:גננות, מורות, מטפלים, סייעות, מפקחים מנהלים אורחים, אורלי שביט מפקחת יקרה של מתי"א אית"ן מכובדיי כולם,ערב טוב, ושנה טובה לכולנו,אני שמחה לפתוח את יום העיון הזה של מתי"א אית"ן בסימן שותפות הורים בעשייה החינוכית.כינוס זה עיקרו למידה והתמקצעות, אך מטרתו הנוספת והחשובה לא פחות, היא הבעת הערכה עצומה לעבודתכם המקצועית, המאופיינת בנתינה ללא פשרות ובמחוייבות שמביאים כל אחת ואחד מכם לעבודתו ,כל יום מחדש. אפתח בתודות לשתי המזכירות לאה וטיראנה המנהלות את המשרד במאור פנים תמידי והדואגות לכל הצרכים של כולנו ללא לאות.תודה לכל המורות , הגננות, והמטפלים ממקצועות הבריאות השונים, עבודתכם החינוכית טיפולית אינה מתפשרת ואתם הנמצאים בלב לבה של העשיה ראויים לכל דברי השבח וההלל.תודות לכל מומחיות התחום המלוות את עבודתנו היום יומית במקצועיות ואנושיות בו בעת.תודה מיוחדת לרכזות שמהוות ציר מרכזי ומשמעותי בהובלת המתי"א , תודה למרסי יהודה, לאה זאגא, יעל כהן, דנה גולני, מירה מור, זהבה נדב, ושרית פוירשטיין התודה האחרונה לנאוה עמית שנושאת השנה גם בתפקיד סגנית מנהלת המתי"א בנוסף לריכוז בתי הספר התיכוניים.נאוה יקרה , תודה על השותפות .שותפות הורים הינה שותפות ברוכה שעליה עמדו זה מכבר גם חז"ל שאמרו : שלושה שותפין יש באדם: הקב"ה ,אביו ואמו".ומן האמירה הזאת אני למדה קל וחומר, אם ראויים ההורים להיות שותפים של הקב"ה , קל וחומר שהם ראויים גם ראויים להיות שותפנו לעשייה החינוכית. מעשה ברבי לוי יצחק מברדיצ'ב שהיה מחזר אחר תוקע לבית מדרשו.נתכנסו ובאו אצלו יודעי תקיעה מכל קצוות הארץ, שכן כולם ביקשו לזכות להיות תוקעים בבית מדרשו של הרבי בראש השנה.בחן הרבי כל אחד מהם ושאל: "מה אתה מכוון בשעת תקיעה?"השתדל כל אחד להראות את ייחודו , אך לא מצא הרבי מי מביניהם שיהיה ראוי לתקוע בבית מדרשו. יום אחד בא אצלו תוקע אחד ואמר: "רבנו מפשוטי ההדיוטות אני. ארבע בנות יש לי , וכולן הגיעו לפרקן, ואין בידי להשיאן, והרי כך אני מכוון בשעת התקיעה: ריבונו של עולם עשיתי רצוני כרצונך, וקיימתי מצוותך, אף אתה עשה רצונך כרצוני, והמצא לבנותיי בני זוג ראויים".נתמלא רבי לוי יצחק שמחה רבה ועמוקה ואמר לו: "כוונתך כוונת אמת. אתה תהא תוקע בבית מדרשי"יקרי, אתם היושבים כאן העושים עבודתכם נאמנה, הרואים בה עבודת קודש. אתם המבקשים עבור תלמידנו אך טוב וכל כוונותיכם כוונות אמת, כאותו תוקע תמים ובר לבב, אתם ראויים להיות שליחי המצווה להצלחתם, שכן גם הם וגם הוריהם מטילים את יהבם עליכם – עלינו.בעת הזאת – בערב ראש השנה ועם פתיחת שנת הלימודים החדשה אני מאחלת לכולנו שנהא מכוונים אל הטוב ושנצליח בטוב. העבודה החינוכית, היא רבת שנים כמו גם הישגיה ופירותיה, שנראים רק בחלוף הזמנים . הכל נמדד בעבודתנו במשכי זמן ארוכים. אנו נדמים לרצים למרחקים ארוכים.על מנת שמלאכתנו תעשה כהלכה, חובה עלינו לבדוק עצמנו כל העת, תוך הקבלה והתבוננות במעשה החינוכי היום יומי אל מול תכניות העבודה והיעדים שהצבנו לעצמנו.ובמקביל לכך, חובה עלינו לבדוק את העשייה החינוכית שלנו אל מול "החזון החינוכי" שהציבה למולנו מערכת החינוך.בהיגד מעשי יותר אומר שלמול החזון האומר – ואני מצטטת: " מערכת החינוך תהיה גורם מוביל בהתחדשותה של החברה הישראלית , בהפיכתה לחברת מופת ובקידומו האישי והמקצועי של הפרט" כאשר הדגש הוא על הסייפא הכוללת : חיזוק חינוך למצויינות ערכית ואזרחית, קידום למידה משמעותית שתוביל להישגים לימודיים, העמקת החינוך הרגשי תוך טיפוח וחיזוק החוסן האישי ועוד.למול זאת אנו מחוייבים לבדוק מה עשינו בעבודתנו המקרבנו אל היעדים האמורים, ומה עשינו במושגי ביצוע לתרגם את החזון למפרט מעשי הניתן לכימות וניתן למדידה, כאשר כל העת עומדת למולנו ובמרכז העשייה שלנו דמותו של התלמיד השלנו שהכל מתכוון אליו.אנו העומדים בתווך , בין החזון לבין המעשה ואנו המבקשים לממש את החזון צריכים להצטייד:במקצועיות ובמצויינותבאוטונומיה ובגמישותבראיה מתכללת,בהפשטה ובמתן שירות איכותי.בהעמקת האמון בינינו לבין שותפנו לעשייה החינוכיתובדיוק על הנושא הזה אמור לדבר דר' אייל אלייאש שנושא הרצאתו הוא מעורבות הורים במערכת החינוך, בדגש על עקרונות לפגישה משמעותית. קישור להרצאה שנתן נמצא בדף הבית באתר זה. תודה לדר' אייל אלייאש על הרצאה מחכימה ומעוררת המחשבה.ועתה אל עולמות אחרים , אל עולם התאטרון שאף הוא עוסק בעניינו."כשנולדתי אבא היה מאוד צעיר וגם אמא. אמא לא יכלה לגדל אותי, אז היא נסעה לארץ אחרת. גם אבא היה צעיר, אבל בכל זאת, זה היה לו מובן מאליו שהוא יגדל אותי, למרות שאמרו לו שזה יהיה קשה"זהו משפט מתוך המחזה "לרקוד עם אבא " מחזה מאת איציק ווינגרטן , שבו נצפה עתה.הרבה מילות הערכה ושבח נאמרו ונכתבו על המחזה. בטוחני שאף אנו נהנה וגם נחכים ממה שנראה על הבמה. מיד לאחר תום ההצגה נערוך שיח עם השחקנים סיכום שנה - תשע"ה - מומחיות תחום סוף שנה הוא זמן סיכומים. עת להתעכב רגע, להסתכל לאחור ולבחון את מעשינו לשנה זו. סוף שנה הוא גם זמן להביט קדימה, אל השנה שתבוא, אל האתגרים העומדים בפנינו, המשימות והיעדים שאנו רוצות להשיג. השנה, כמו בשנים קודמות התאפיינה עבודתנו בעשיה מאומצת, מבורכת, רבת הישגים והצלחות. הצלחות שהשגתן תלויה ביושבות כאן בחדר. כשאני מסתכלת עליכן אני רואה נשים חזקות, עצמאיות בעלות דעות, רצונות ויכולות. כשאני מתבוננת בכן אני רואה עוצמות, רגישות , אכפתיות והמון עומק והבנה. כאשר אני מדברת עליכן ומציגה את הצוות המופלא של המובילות במתי" אית"ן אני מזכירה שמות. כבר כתבה זלדה בשירה המופלא לכל איש יש שם . שמות, רבים של היושבות כאן היום מיצגים כבר מימי קדם את הנשים שאנו רוצות להיות, את הנשים שאנחנו: יש כאן את האימהות – לאה, ורחל רבקה, רק שרה חסרה, או שמא שרית נקראה בשם חיבה. אימהות שהתוו דרך, שעמדו על דעתן והילכו בדרך ב"ארץ לא זרועה" וזרעו בה. כך גם הרחלי והרבקות והלאות שלנו - זורעות במעשיהן את זרעי החינוך שינבטו ויחזקו את הילדים, הנערים שאיתם ועבורם אנו פועלות במתי"א. יש את אותן נשים חזקות, עצמאיות - מרים, תמר, דבורה , יעל ורות - נשים שעל כל אחת מהן אני יכולה לדבר שעות. הנשים של אז - אמיצות, נבונות, מתוחכמות, הולכות בדרך בה מאמינות ,תוך שהן מסתכנות ומסכנות את חייהן . והנשים של היום - אמיצות, חזקות , עצמאיות לא פחות, הולכות בדרכן ומאמינות בה. כל אחת מהן, ע"פ הסיפור פעלה בדרכה, הובילה תוך גילויי מנהיגות - תמר מול יהודה, מרים עם משה ואהרון - מובילה את העם לחגוג את ההישג הראשון בדרך ארוכה- חצית ים סוף, דבורה שהובילה את ברק לניצחון ויעל שבחרה צד, שקיבלה החלטה וביצעה. ורות, רות המואביה נאמנה אך עצמאית במחשבתה, הסבתא של כולנו. כמוהן כמוכן, כמונו. יש כמובן את בנות המלך ונשותיו – מירב, מיכל אביגיל ואפרת בנות מלך שכבודן פנימה ואת מעשיהן כבנות מלך או נשותיו אפשר לנתח שעות אם נרצה להישאר כאן עד מחר, או שמא נבחר לנו גם דרך למידה והעשרה שנפשנו מבקשת מעת לעת. (כן זו עוד קריאה ליוזמה להגשמה להוביל משהו עם תשוקה....) הבנות שלנו כאותן בנות ונשים מהלכות להן בין חדרי הארמונות, בתי הספר והגנים ומובילות במילים וברוח עשיה חינוכית אמיתית. דינה נעמה ואפרת גם הן שמות תנ"כים, גם אם מוכרות פחות, ידועות פחות הרי שכאן ביננו הן חשובות, עושות, מובילות ומנהיגות מעשה חינוכי ייחודי. וכל השאר - אנו שלא "זכינו" להיקרא בשמות תנ"כים הרי שיש ביננו פרחים – סיגלית , חבצלת, איריס ויש אילנות ודקלים, יש שמייצגות שמחה - רונית ועליזה ואלו שמקרינות לנו אור זהוב :ליאורה וזהבה יש בכן יופי, בנות נאוות, כנאוה שלנו . ויש את אלו, כמותי - דנה וטלי, עינת ומרסי, לבנת ומירה, טיראנה וענת לנו אני מבקשת למצוא חיבור לתוכן שירתה של זלדה לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ הֶהָרִים וְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו, ... לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתוֹ, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לו שׂונְאָיו וְנָתְנָה לוֹ אַהֲבָתוֹ, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ חַגָּיו וְנָתְנָה לוֹ מְלַאכְתוֹ, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה וְנָתַן לוֹ עִוְרוֹנוֹ, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ הַיָּם וְנָתַן לוֹ מוֹתוֹ אז קומתכן, אופן חיוככן, מלאכתן המקצועית ואהבתכן, כל אלה ראויים להתחבר לכל השאר ועל כל אלה ועוד אני מבקשת להלל ולשבח. לשבח על היש שבעבודתנו כצוות, צוות שיש לו מטרות משותפות, שעובד תוך שיתופי פעולה המבוססים על אמון וכבוד הדדי , שלמד השנה להכיר טוב יותר את חברות הצוות, באמצעות סגנונות הניהול של אדיג'ס, דרך זו חיזקה בנו את ההבנה שתקשורת טובה דורשת צוות משלים , אנשים שונים העובדים יחד ומשלמים זה את זה. השנה העמקנו יותר את ההבנה כי עבודת צוות משלים כרוכה בהכרח בעימותים ויכוחים וקונפליקטים מקצועיים , שאין להימנע מהם , אך יש לנסות להופכם לכאלה הבונים ומעצמים את הארגון. וכאן מילת המפתח היא כבוד ! כבוד הדדי, אותו ערך עליון המופיע גם בחזון : " המתי"א יקדם שיח ושיתופי פעולה בין בעלי התפקידים השונים תוך שמירה על מובחנות מקצועית , כבוד הדדי ותחושת שייכות". צוות שלמד את מודל ההשפעה , את מודל טוקמן מנהיגות מצבית, טיפול בהתנגדויות וניהול קונפליקטים במלאכת ההדרכה, כל אלה נראים כבר מיושמים בשטח הלכה למעשה, וכמו השונות הנפלאה בין כולנו , קצב הטמעתם גם הוא שונה. סקר של גאלופ בדק וסקר 80 אלף מנהלים ומצא שישנם 8 ממדים לבחינת חוסן ארגוני, בזמן שאמנה את השמונה , נסו לתת לעצמכן תשובה לכל שאלה: 1. האם אני יודע והוגדר לי כעובד מה מצופה ממני בעבודה? 2. האם יש לי את הכלים שיסייעו לי לעשות עבודתי כראוי? 3. האם יש לי הזדמנות לעשות דברים שבהם אני מצוין 4. בשבוע האחרון האם זכיתי לקבל הכרה והוקרה על עבודתי שבוצעה כראוי? 5. האם למנהל שלי אכפת ממני כאדם? 6. האם יש מי שמעודד את התפתחותי המקצועית? 7. האם דעותיי נלקחות בחשבון. 8. האם אני מרגיש שעבודתי תורמת לשליחות הארגונית? מה אתן אומרות החוסן ישנו? החסן הארגוני שלנו ,בעיני הוא המארג הנפלא הזה של נשים חזקות, מובילות, המרגישות תשוקה בעבודתן ומצליחות להגשים את חלומן המקצועי .כל אלה נשזרים בתחושת שייכות שלכל אחת ואחת יש השפעה עליו. תלות הדדית בה כל אחת מביאה את חוזקותיה מובילים את כולנו להצלחה. אז הרשו לי להכיר ולהוקיר עבודתכן המקצועית הנשזרת באנושיות ורגישות רבה. על היכולות שנדרשות מכן יום יום, שעה שעה במגוון פגישות, הדרכות, היוועצויות ועשיה. השתמשתי הערב לא מעט במילים מנהיגות " הובלה", ,"אומץ לב". אני בוחרת להשתמש בהן כי לעתים , אין אנו מבחינות בקשר ובדמיון המוחלט בין חינוך ומנהיגות. מנהיגות זו היכולת להוביל אנשים וארגונים מהמקום בו הם נמצאים למקום טוב יותר . משימתו העיקרית של מנהיג היא להזכיר לאנשים מה חשוב. מנהיגות בחינוך זו היכולת להוביל את האנשים שסביבי לרבות תלמידנו מהמקום בו הם נמצאים אל מקום טוב יותר, מקום בו התוצאות שישיגו יאפשרו להם להצליח יותר בחייהם כבוגרים. זה תפקידנו, זו המשימה שלקחנו על עצמנו בתפקידנו במערכת, כל אחת בתחום אחריותה, כל אחת בדרכה. כמו אותן נשים בסיפורי התנ"ך גם אנו נדרשות להתמודד יום יום עם האתגרים, עם המגבלות, לשמור על החוקים ועל הערכים ולהצליח, למרות כל אלו, ואולי בזכותם להוביל ולהצעיד קדימה את מערכת החינוך המיוחד עליה אנו אמונות. המשימה גדולה ומורכבת, לבד אף אחת מאיתנו לא תצליח להגיע למטרות וליעדים. אנו צוות ובתפקידי אני רואה כיצד כל אחת מכן מנהיגה ומצליחה להביא את המתיא להישגים מרשימים ועל כך תודתי. ומה לשנה הבאה, ראשית לשמר את הקיים ועוד להוסיף , להוביל, לחזק ולרגע לא להפסיק לחלום ולהגשים כי כאמור כל הדברים בחיים נוצרים פעמיים, בפעם הראשונה שאנו חולמים אותם ובפעם השניה שאנו יוצרים אותם. ועל כל השאר ידובר בימי היערכות. שתהא לכולנו למידה מהנה כאן בבית יציב, סוף שנה רגוע במיוחד וכמובן חופשה נעימה רגועה ושלווה, שלא תהא דומה ולא תזכיר כלל את קודמתה. בהערכה ואהבה גדולה , שלכן, שרון מילים שהתחברו להן במהלך שלושה ימי למידה משותפים – מומחיות תחום מתי"א אית"ן – יוני תשע"ה איך ברגע אחד מתפרץ לו הרגש. או יש שיאמרו-תוצר של תהליך מתמשך איך ברגע אחד היינו לא רק אנו אלא הגיעו אהובים נוספים מעולמות אחרים, כאלה שהיו כאן פעם וכבר אינם. איך ברגע אחד של מבט עמוק וממוקד הופיע לה גומת חן, עיניים ירוקות דיברו שימחה ופנים נעימות ושלוות דיברו רוך ואהדה. איך ברגע אחד כתובת קיר אחת מתורגמת לשלוש שפות ,מטלטלת אותנו בין דורי דורות, סיפורי מלחמה ושלום אין. איך בין רגע אחד רקמנו יחד את חלומה של לאה ושל מרגלית ואיך חלומן נשזר בחלומנו שלנו של כל אחת בנפרד וזה המשותף לכולנו איך בין רגע אחד הפך מדבר חם יבש ואפור לנווה, כחול וצבעוני. איך ברגע ארוך אחד התקבצו סיפורי זוועה, זעם ותסכול לסיפורי הצלחה מרגשים סוחטי דימעה איך ברגע אחד מצלמה אחת מספרת סיפור נוגע, איך ברגע אחד תמונה אחת מקרבת - מתקרבת אלי פנימה איך ברגע אחד זיכרון הופך קולקטיבי איך ברגע אחד כל זה קורה? זה קורה בזכות כל אותם שמות זה קורה בזכות כל אותן יכולות זה קורה בזכות כל אותן איכויות זה קורה בזכות כבוד, שותפות, אחריות והרבה מאוד השקעה זה קורה בזכותכן אלול תשע"דספטמבר 2014 מפקחים, מנהלי בתי ספר, שותפים ועמיתים יקרים, ראשיתה של שנה חדשה היא עת נאותה לברך ולהתברך. אנו בסופו של חודש אלול, הנועד לשמש כפרוזדור המוליך אל הטרקלין. בשולחן ערוך נאמר: "מראש חודש אלול ועד אחרי יום הכיפורים הם ימי רצון" ואם בכל השנה אלוהים מקבל את השבים אליו, ימים אלה טובים ומזומנים יותר, מהיותם ימי רחמים וימי רצון. בברכתי אליכם אני מבקשת להתייחס להיבט שאין מרבים לעסוק בו והוא-ה"ביחד" בתפילה. נכון הוא שאלה הם ימי דין, שבהם דנים כל אדם כפרט, אך בימים הללו יש משהו שעיקרו ה"ביחד". ולא בכדי אני הולכת אל העניין הזה , שכן עבודתנו צריכה וחייבת להיות כזאת, שהרי אין האדם אי בודד, אלא הוא חלק מיבשת ובעבודתנו אנו אמורים להשלים זה את זו. תפילת "כל נדרי" שהיא התפילה המרכזית , שפותחת את תפילות יום הכיפורים מתחילה במילים: "בישיבה של מעלה , ובישיבה של מטה , על דעת המקום ברוך הוא, ועל דעת הקהל הקדוש הזה, אנחנו מתירין להתפלל את העברינין" לטעמי זוהי פתיחה מפתיעה. הקהל המבקש להתחיל בתפילת היום הקדוש מתבקש לפתוח את לבו ואת דעתו, ולקבל לתוכו את העבריינים, וזאת משום שכל ישראל ערבים זה לזה. כל העניינים והנושאים החשובים האחרים באים מאוחר יותר. תחושת הביחד של כל הקהל, כל הקהילה, כל העם, קודמת לכל. עניין התשובה, מניין החטאים, הווידוי ובקשת הסליחה באים רק אחר כך. אבא קובנר, שהכל מכירים אותו כמשורר, כסופר, כלוחם ומנהיג הפרטיזנים מגטו וילנה מספר את זאת, ואני מצטטת מדבריו : להיות אחד במניין "בכל משבריי שפקדוני לאורך הדרך – דבר אחד לא נשבר, לא חדלתי להיות אדם מאמין. אף בגדול שבשיברוני לא נתמוטטה אדמת אמונתי. אמונה – מרכזה העבודה, נשמתה – תפילה. אין שירה אמתית , שאיננה בבחינת תפילה. בשבוע הראשון להיותי בארץ עמדתי ליד הכותל המערבי. אמי ז"ל היא לא ציוותני דבר, שכן לא נפרדנו. עמדתי במרחק של פסיעה מהכותל, מן האבנים. והרגשתי שאיני שייך. שהנני נטוע בהוויה אחרת. שלא פסעתי צעד נוסף. אך מישהו משך בשרוולי, ביקש שאצטרף למניין. חבשתי כובע, הצטרפתי למניין . אמרתי תפילת מנחה, והגעתי. זהו דבר יהודי , היותר ייחודי שביהדות, להיות אחד במניין. לדעת כי התשעה זקוקים לעשירי, והאחד לתשעה. אפשר זה הדבר המשמעותי ביותר שביהדות. ואין דבר יותר ייחודי ויהודי בתנועה זו בה חונכתי. תפילתי תמיד להיות אחד מכולם. שמילותיי הטובות יצטרפו למילים שממלמל הציבור. גם הקרוב לתיבה הוא העובר לפני התיבה - ולא יותר. אין משמעות לחיים , אם הם לעצמם. רק בזיקתם אל ההוויה , אל המילים שבאו עדיך – ובאים מרחוק לקראתך , יש משמעות לעמידה . אחד – אבל אחד בציבור" ואף אנו כאנשי חינוך צריכים לזכור זאת: אנחנו אחד במניין , והמניין לא יהא שלם בלי האחד המצטרף אליו ומשלימו. וכשם שבלי מניין אין "תפילה במניין", שבה יש קדושה וקדישים בשונה מתפילת יחיד, כך אין חינוך של מחנך בודד ואנו כאותם תשעה הזקוקים לעשירי והאחד לתשעה. כך החינוך המיוחד זקוק לחינוך הרגיל על מנת שייחודו יבוא לידי ביטויי ומטרותיו יבואו לידי מימוש. כך אנו זקוקים להורים כשותפים מלאים בתוכנית שתביא לקידומו של הילד. כך אנו זקוקים לדיאלוג מתמיד עם עמיתינו על מנת ללמוד ולהתפתח, ובכך לתת שירות מיטבי לתלמיד ולהוריו. ועוד ועוד ... אני מאחלת לכולנו שנה טובה ופורה, שנה שנהיה מניין לעשות את מלאכתנו ,מלאכת הקודש, שבמרכזה עומד התלמיד. בהערכה רבה, שרון תלמי, מנהלת מתי"א אית"ןברכה לתשעה.jpg